פרק 7 – פרידה – זה לא אתה זה אני




















כשאתה מתחיל לעשן בפעמים הראשונות אתה מבקר באיזשהו עולם שזר לך וזה מפחיד ומרגש, אבל מי שמעשן לאורך זמן מתחיל להרגיש בנוח בתוך תודעת העשן והמקום הזר לו הוא התודעה הנקייה, הסאחית.

אם תרצו, אף אחד לא מעריך את מה שיש לו עד שמשהו אובד ורוב מעשני הקנאביס מתפתים לחשוב שהקנאביס לא משחק תפקיד מרכזי בחיים שלהם.


כשמפסיקים לעשן האמונה הזו עומדת למבחן ומתנפצת, מתגלה בדיוק עד כמה הקנאביס היה אבן יסוד באורח החיים הכולל ובלעדיו בלתי אפשרי "להמשיך כרגיל", פתאום הרבה יותר קשה להפסיק לחוש שיעמום, לצחוק או אפילו לישון, מתגלה לפתע שהקנאביס הסיט את נתיב חיינו למקום שבלעדיו קשה לנו להיות בו וכעת רגשותינו מבקשים לפנות שוב לכיוון אחר.


מדובר באתגר לא פשוט אך יחד עם הקשיים הקנאביס כן מעניק לנו "מתנת פרידה" שמקלה על המאמץ והיא הרגישות.


בשימוש ארוך טווח בקנאביס הגוף לומד לבקש הרגשה טובה, וכעת הוא דורש אותה שוב, רק הדרך לשם משתנה.


גם כאן, מדובר בחוויה רוחנית, תהליך ארוך של שינויים רבים בהרגלים ובאורח החיים, צריך ללמוד לשחרר אמונות שהיו ממש חלק מאיתנו וכבר לא רלוונטיות, לפתע אנחנו מגלים שהישיבות הארוכות שהשתתפנו בהן כבר לא מבדרות אותנו כמו לפני, ושאנחנו נמשכים לפעילויות שלמדנו לבוז להן.


זה מבלבל, האם הכל היה שקר? האם החברים שהיו לנו הם עדיין חברינו? ולפעמים השינוי שחל בנו מרתיע אחרים.


בסופו של דבר הקלישאה הישנה ביותר נכונה כאן – במפגש בינינו לבין הקנאביס, הוא נשאר אותו חומר עם אותה השפעה, זה לא אתה, זה אני, אנחנו אלה שהשתנינו.


מישהי אמרה לי פעם שזה כמו סוודר שהופך להיות קטן עליך, ואני אומר שכשגלגלי העזר מפסיקים לעזור הם מתחילים להפריע, הקנאביס יכול ללמד אותנו לקחים חשובים כבני אדם, אך זה חסר טעם ללמוד שוב ושוב את אותו שיעור


בשלב הזה, דווקא ההתנקות, היא הזדמנות ליציאה מאיזור הנוחות ולגדילה אמיתית


אתה מגלה פתאום שסאחים הם לא כאלה אנשים רעים ושיש עוד אנשים שקנאביס עשה להם לא טוב.

בהתחלה אתה חוזר לעשות דברים שהזנחת, אבל לאט לאט אתה מתקדם הלאה ומתחיל לעשות דברים חדשים, אתה מוצא דברים שמרגשים אותך ונותנים לך את אותו הריגוש שאתה זוכר שקיבלת פעם מהקנאביס, אתה מבין שהיכולת להרגיש ככה הייתה תמיד אצלך, תחושת היכולת שלך חוזרת.

ולפעמים אתה חווה גם תחושות שעם הקנאביס לא זכית להרגיש, ואחרי תקופות ארוכות של געגועים אתה מתסכל אחורה על איפה שהיית ופתאום אתה כבר לא רוצה לחזור.


אחורה זה בכלל לא מקום להסתכל אליו




© 2015 by Eshel Ozer Proudly created with Wix.com