זהו! עכשיו חזרתי מהודו

כל יוצא הודו מכיר את ההצהרה בכותרת, "זהו, אני מרגיש שעכשיו חזרתי מהודו", אפשר להצהיר את זה שבועיים אחרי החזרה, חודש חודשיים ואפילו שנה, מין הרגשה כזאת שהקשיים של החזרה, "הכאפה" הידועה נגמרו, ושמצאנו את הנוסחה איך לחיות בארץ בשמחה בדרך שלנו.

כשחזרתי לארץ מהודו אנשים שאלו אותי: "נו כבר קיבלת את הכאפה שלך?" האמת, לא הבנתי בכלל על מה הם מדברים, אבל בדיעבד, קיבלתי גם קיבלתי,

דף זה מוקדש לכל חוזרי הודו, בתקווה שיקל מעט על המעבר החד מהמקום שבו הזמן נעצר לזה שהזמן בו תמיד עומד להגמר. :]

על הודו ועישון

הרבה "מורים לגראס" פגשתי בהודו, מעבר לזה שהם נראו לי קצת מתאמצים להרשים מישהו, לא חשבתי שאני צריך את העצות שלהם. עישנתי כל כך הרבה כבר לפני,

שמה כבר יכול לקרות.

 

ואת האמת שזה נכון, כשהגעתי להודו כבר לא הייתי איזה מעשן חדש, וכבר לא הייתי סופר או יודע בדיוק כמה פעמים או איזה כמות אני מעשן.

כשהייתי בהודו אחת הבדיחות שלי הייתה להקים אתר אינטרנט שייקרא "הודו האמיתית להורים" שבו אני אצלם סרטוני וידאו ואפרסם להורים מה הילדים שלהם באמת עושים בהודו.

"יא מצחיק", דנה אמרה לי שסיפרתי לה על התכנית, "הורים שלי יודעים שאני מעשנת פה".
"תשמעי, זה נכון, אמא שלי יודעת שאני מעשן פה, היא יודעת שאני מעשן פה ג'וינט פה ושם עם חברים, היא כתבה הודו בגוגל"

אבל אמא שלי לא יודעת שכשאני קם בבוקר אני מעשן 2 ראשים לפני שאני מצחצח שיניים

אמא שלי לא יודעת שכשאני קם להשתין בלילה אני דופק ראש קטן בדרך לשירותים.

אמא שלי, לא יודעת שלפעמים, אני עושה ראש סתם כי עולה לי מחשבה וזה מעצבן אותי.

אחרי שסיימנו לצחוק, דנה הסתכלה עליי ואמרה: "אני עדיין חושבת שאתה מגזים".

 

אז נכון, לא כולם כמוני. אבל אלפים רבים – כמוני גם כמוני. ואם תבדקו את עצמכם בכנות, אולי גם אתם כאלה.

האווירה המאפשרת בהודו גורמת לעלייה בעישון שרוב האנשים לא חלמו עליה, ואם נהיה אמיתיים, גם לא ביקשו אותה לעצמם, אבל בהודו, למרות שאני באופן אישי חושב שגם לא, אפשר להמשיך לחיות טוב גם ככה. "אבל בארץ זה יפסיק" כן? גם כשחזרתי עישנתי 10-15 גרם בחודש, וככה גם רבים מחברי.


בן אדם רגיל אולי קצת יזדעזע
אבל מעשן אמיתי, ואני סומך עליכם שאתם כאלה, בטח ישאל:

"ומה לעזאזל הבעיה עם זה?, טוב לך!, אתה עובד! שירדו ממך ויתנו לעשן!

אני באמת מבין

אני לא חושב שזה לא בסדר, זה לא מפריע לי שמישהו מעשן גם כל יום כל היום, אני גם לא חושב שמגיע לו עונש, בדרך כלל זה קורה בגלל שהוא בן אדם טוב וצנוע שרוצה רק לעבוד ולחיות בשקט – הפללת מעשנים היא חוסר צדק משווע בעיני.

האדם היחיד שנפגע מעישון מוגזם כזה הוא המעשן עצמו

אורח חיים של עבודה-עישון-עבודה-עישון-עבודה-עישון, מכניס אותך למצב רוח הישרדותי, וזה גלגל שקשה לצאת ממנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הייתי שם – עד שהתמוטטתי. אחד המשפטים האחרונים שאמרתי לפני שחטפתי את התקף הפרנויה שגרם לי להבין שאני בדיכאון וצריך לעשות שינויים בחיים היה: "אני מעשן כבר 7 שנים, עישנתי בחיים בערך חצי קילו, אם עד היום לא קרה לי שום דבר רע מגראס – כבר לא יקרה לי בחיים".


רק אחר כך שהייתי חייב לשחזר אחורה כדי להבין מה קרה לי – נזכרתי בכל הנסיונות הכושלים להפסיק לעשן וכל התסכול שהיה לי מהמצב שלי והאשמתי בו את כל העולם – חוץ מאת עצמי. תמיד סיקרן אותי לדעת איך מעשנים כבדים (בודדים) שאני מכיר הפסיקו לעשן, אבל הם אף פעם לא סיפרו לי את הדרך – עד אחרי שהפסקתי. רק אז גיליתי שכל מי שהצליח להפסיק ולשנות את אורח החיים סבל מפראנויות והתקפי חרדה שהכריחו אותו להפסיק – רק אז גילו לי את הצד הרע שנשמר בסוד מרוב בושה.

 

בכל הנסיונות הכושלים שלי להפסיק חיפשתי דרך שתעזור לי ולא מצאתי, אני מציע את השיטה למי שרוצה בתקווה שהיא תעזור לאנשים לעצור בזמן ולהימנע מלעבור את הגיהינום שאני עברתי. ולהשאיר את תקופות העישון הכבד כזיכרון מתוק שנגמר בצורה טבעית.

 

אני יכול להגיד בביטחון, שכל החששות לגבי הפסקת העישון, חוסר הצלחה, פחד מהחיים ללא עישון, היכנעות לחברה וכל השאר – הם חששות מופרכים, החיים משתפרים בצורה ניכרת, התלות נעלמת, וחוזרים במהרה ליהנות משלל הנאות קטנות בקלות רבה.

 

אם תיעזרו בשיטת מתוך בחירה אישית גם הדרך לשם תהיה קלה ומהנה.

בהצלחה בכל מה שתבחרו.

 

© 2015 by Eshel Ozer Proudly created with Wix.com