"הוויד זאת האהבה הכי גדולה של החיים שלי"

הרבה אנשים

כל יום

בכל מקום

הרומן שלי עם ווידי

גישת ההתמכרות היא גישה מיושנת

בשיח של צמצום נזקים לאנשים יש מערכות יחסים עם סמים מערכות יחסים שמתקיימות בתוך סביבה מסוימת ומתפתחות עם הזמן

הסיפור לפניכם הוא סיפור ממוצע

של מערכת היחסים עם הקנאביס

הסיפור של ווידי ואיציק

כתב - אשל עוזר

איורים (גיפים) - מיטל שפירו

תוכן העניינים

 

פרק ראשון

כל החיים סיפרו לי עליו

המפגש של כל הדורות מאז שנות ה70 עם קנאביס תווך דרך "המלחמה בסמים", זו נשמעת כמו סיסמה אבל למעשה זו מדיניות, מדיניות שטענה שליברליות זה יפה והכל אבל ככל שזה נוגע לשימוש בחומרים מסוימים, וביניהם קנאביס, לבני אדם לא קיימת את זכות הבחירה כי שיקול הדעת שלהם משתבש ולכן יש למנוע מהם בכל דרך את הגישה לחומרים האלו שסווגו מאותו יום בשם: "סמים".

 

ההתפתחות של מדיניות האיסור על קנאביס מקורה בחטא וגזענות ולאורך כל הדרך קבעו ועדות מדעיות ומקצועיות שהאיסור עצמו הוא זה שמסב נזק חברתי חמור, אבל כמו שהמשפט הידוע קובע טיפש אחד זורק מטבע לבאר וצריך אלף חכמים כדי להוציא אותו, והאיסור שהתחיל בשנות ה20 רק הוחמר בשנות ה70 בארצות הברית ודרכה בשאר העולם ע"י ממשל ניקסון, בוידוי נדיר על ערש דווי הודה העוזר של נשיא ארה"ב ניקסון שההכרזה על מלחמה בסמים הייתה רק תירוץ כדי לרדוף אחרי תנועות ההתנגדות למלחמת וויאטנם וזכויות האפרו אמריקאים.

כל זה בסופו של דבר מגיע לילדים ונוער בתכניות הסברה בטלוויזיה ובבית הספר שמציגות את הקנאביס כסם "מטגן מוח" שמוביל לכישלון בכל תחומי החיים, אתה לא מבין למה אנשים עושים לעצמם את זה ומתרחק מאנשים ששמעת שהם מעשנים.

 

פרק שני

מה הוא עושה כאן?!, הוא דווקא חמוד

לקנאביס יש שגרירים – פיטר טוש זמר הרגאיי שר legalize it and I will advertise it, וההיחשפות לקנאביס מגיעה מכיוונים רבים במוזיקה ובתרבות, אבל לא רק משם.

אחים גדולים, חברים, אפילו הורים של חלק מהאנשים מעשנים, אתה רואה את זה מהצד ומבין שזה לא בדיוק כמו שאמרו לך...

המלחמה בסמים יוצרת שתי קבוצות נפרדות, הסאחים והסטלנים. בעד קנאביס ונגד. המלחמה בסמים ותנועת הלגליזציה. – כאשר אנשים נחשפים לקנאביס ומגלים שהאזהרות נגדו היו מוגזמות הם רותחים ומפתחים חוסר אמון עמוק בממסד, לכך מצטרפת העובדה שכעת הם עבריינים ולכן משתדלים להתרחק מרשויות החוק וממוסדות כאלה ואחרים שדורשים בדיקות סמים, השימוש בקנאביס, שהוא לעצמו לא ביג דיל, מכריח אותך להיכנס לתוך משבצת "הסטלן" וכל מה שכלול בה, אתה מוכרח להסתיר את העישון שלך במשך חלק גדול מהזמן מחלק גדול מהאנשים.

בתוך הקבוצה הנפרדת של המעשנים מסתובבים מיתוסים אחרים, גם כאן המידע הוא מוטה ומלא בהגזמות, אבל לצד השני. אסור לאמר מילה רעה על קנאביס או על השימוש בו כי מילה כזו יכולה להתפרש כהצדקה של העוול שנעשה לך ע"י האיסור על סמים.

בתחילת השימוש בקנאביס אתה נכנס לעולם שזר לך, העישון לא תמיד משפיע ובפעמים אחרות אתה נבהל או נמרח, לאט לאט אתה לומד את דפוסי ההשפעה על עצמך ורואה אותם על אחרים, עישון, צחוק, מאנצ' עייפות וכדומה.

אין לך מאיפה להשיג את זה, אתה לא מכיר סוחר וגם לא בא לך להחזיק את זה בבית, אתה פוחד ממעצר ומעדיף לעשן רק אצל חברים כשהם מציעים לך, עם הזמן מישהו מציע לך לקנות גרם או שתיים ואתה מגיע איתם למקומות שאתה מרגיש בהם בנוח מתי שנוח לך.

לאט לאט אתה מרגיש יותר ויותר בנוח, אתה יודע איך להיזהר וההשפעות של החשדנות נעלמות, הקנאביס מתחיל לפעול.

 

פרק שלישי

התאהבות

בשלב מסוים, השימוש בקנאביס הוא חוויה רוחנית מדהימה.

העישון יוצר סביבו שבט של אנשים שחווים חוויה דומה, ובשבט הזה מדברים על רגשות, על חוויות, על דברים ברומו של עולם. יש את כל הזמן, אפשר לשבת ולנוח ולא צריך למהר לשום מקום.

 

הוא עוזר לפגוש אנשים בצורה שונה ממה שהורגלנו אליה, בקבוצות קטנות, בשקט.

יש זמן לחשוב.

לחשוב על איך הגעת לרגע הזה ומה הדברים שהוליכו אותך לכאן, איפה צדקת ואיפה טעית, את מה אתה מעריך יותר ואת מה פחות.

פתאום אתה נמצא ברגע ומעריך את היופי שנמצא סביבך, הצלילים והמוזיקה יפים ופתאום אתה מבין למה התכוון המשורר, מנות מזון פשוטות מרגישות פתאום כמו מעדנים.

אתה מתחבר לפשטות, מוריד מעצמך שכבה ועוד שכבה של אמונות שהכבידו עליך

יש לך אינספור רגעים של צחוק עד בכי

ושל בכי עד צחוק

שפשוט לא היו לך אחרת.

ושמלמדים אותך מחדש כמה טוב לחיות.

אתה הופך לבן אדם טוב יותר, שקול יותר, מנסה יותר להימנע מאלימות וכעס, העישון עוזר לך לראות את הדברים קצת מבחוץ ולהבין שכל אחד מגיע ממקום כלשהו.

 

אתה מתחבר להשראה ומאפשר לה להתבטא בציור בשירה ובכתיבה, הקנאביס מאפשר לך לשכוח מעולם המשימתיות ולעשות דברים בשביל הכיף.

זה לא סם שנותן לך חוויה עוצמתית וחד פעמית שלא מתחברת עם החיים שלך, זו חוויה ארוכת טווח ששוקעת לתוכך לתמיד.

אתה לא מאמין שהדבר הזה לא חוקי

 

ואתה עצוב על מי שלא מבין.

 

פרק רביעי - עוברים לגור יחד
שגרה שיכולה להימשך שנים

כמו כל התאהבות החוויה הרוחנית מרגישה כאילו היא תימשך לנצח וכאילו גילית את האמת ואת הדרך הנכונה.

הוויד תופס מקום קבוע בחיים שלך, לצד המחויבויות והדברים האחרים שחשובים לך, יש לו מקום מרכזי, הוא חלק מהותי ממי שאתה וזה משהו שכל מי שרוצה להיות איתך צריך לקבל.

רוב החברים שלך והאנשים שאתה מסתובב איתם הם מעשנים, אתה צריך אנשים שיבינו אותך מסביבך והוויד צריך להיות זמין תמיד, המחשבה על יובש או חוסר כיוון היא גורם חרדה תמידי ואמיתי, סוג הקנאביס שאתה מצליח להשיג משפיע על מצב הרוח שלך בצורה מורגשת ובולטת.

לפעמים אתה קונה כמויות גדולות בשביל חברים ומסתכל מהצד היה יכול לחשוב שאתה סוחר, אבל אתה לא עושה את זה בשביל הכסף, מקסימום אתה מכסה קצת מהצריכה העצמית שלך.

אחרי יום עבודה ארוך אתה מהרהר על מה שעבר עליך עם פייסל עם או בלי חברים איתך, זה עוזר לך להירגע וללכת לישון, בימי חופש אתה לפעמים מעשן באמצע היום, זה עוזר לך למצוא עניין בתוך השגרה הלוחצת והמשעממת.

עם הזמן הקנאביס לא נראה לך כמו משהו מיוחד, פשוט מוצר בסיסי שיש בכל בית וחלק אינטגרלי מהיום, אתה מגלה שיש יותר ויותר אנשים שמעשנים מכל קבוצות החברה ומגלה שלא כולם חברים שלך.

פעולות שבעבר היה קשה לך לעשות מסטול היום אתה עובר גם ככה, בכלל, אתה לא ממש מתמסטל יותר, יש טשטוש כלשהו בין המצב הסאחי למצב ההשפעה, אתה כבר לא צוחק כמו משוגע או מגיע לתובנות עמוקות כל פעם שאתה מעשן, אבל זו כן חוויה חשובה כחלק מהלייף סטייל שלך, ולפעמים אתה כן חוזר למקום המרגש ההוא שהכרת.

אתה מבין שקנאביס הוא חלק מהחיים שלך, וחלק שחשוב לך. 

 

פרק חמישי
תלות

קנאביס תמיד יהיה שם בשבילך וכשדברים אחרים לא הולכים כל כך טוב, אתה מתנחם בו, וכשאתה מתנחם בו, פחות דחוף לך למצוא פתרונות אחרים.

לפעמים זה טוב, במיוחד בעולם התחרותי והדורשני שאנחנו חיים בו, לפעמים קנאביס נותן לנו פרופורציות ואנחנו מבינים שדאגנו משטויות, אבל לפעמים זו גם בעיה

קנאביס הוא חומר מאוד רבגוני, הוא יכול לטפל בשעמום, בכעס, בעצב, בכאב, הוא פתרון קסם מעולה לבעיות והוא עובד יום אחרי יום ולאורך זמן

עד שהוא עובד קצת פחות טוב, כי לרגשות שליליים יש תפקיד, שעמום נועד כדי להוציא אותך החוצה ולגרום לך ללכת אחרי העניין שלך, כעס נועד כדי לגרום לך לרצות לתקן עוולות, עצב נועד כדי לעזור לך להבין מה חשוב לך, בדידות נועדה כדי לעזור לך להתחבר ולקבל עזרה מאחרים.

הטעות במערכת היחסים עם הקנאביס שהופכת אותה לרעילה היא השימוש בו לאורך זמן כדי לטשטש רגשות שליליים, כשהקולות האלה בתוכנו לא נשמעים, הם לא הולכים לשום מקום הם רק מתחילים לצעוק חזק יותר, וכשהגלגל הזה מתחיל כבר קשה לעצור, כי הכאב שמסתתר מעבר למסך העשן הופך להיות גדול ומפחיד יותר.

זו הופכת להיות רכבת הרים רגשית, הקנאביס מספק לך רעיונות וידע כדי לשפר את המצב שלך שנראה במרחק נגיעה מהגשמה, אבל לוקח ממך את הדרייב להגשים אותם.

הוא עוזר לך להיות "האיש החזק" שלא מתלונן, אבל בתוכך התלונות עולות ואי אפשר להשתיק אותן, בתקופות כאלו ישנם מעגלים בלתי נפסקים של החלטות, חוסר ביצוע שלהן והביקורת העצמית שמגיעה אחרי, חלק מההחלטות האלה למרבה האירוניה הן החלטות להפסיק לעשן.

ככל שבתוכך מתגבר הדיבור השלילי אתה גם מגביר את רמת העישון שלך, כי זו הרי דרך מוכחת להפסיק אותו.

 

פרק שישי
ריב

כמו שהתאהבות חשובה לבניית קשר, כי תחת הקסם שלה כל הקשיים של תקופת ההיקשרות נראים קטנים ואחריה אתה כבר מושקע במערכת היחסים, ככה ריב חשוב לפרידה, כי הכעס מאפשר לעבור את תקופת ההיפרדות הראשונית וכשהוא עובר אתה כבר מושקע בפרידה.

הריב עם הקנאביס קורה כשהדיבור השלילי גובר על ההשפעה המרגיעה של הקנאביס.

כשהדיבור השלילי כל כך חזק, אלה כבר צעקות.

וזה מפחיד.

מעבר למצב הלא נעים מגיעה הבנה קשה בהרבה, החומר שהסתמכת עליו כדי לאהוב את החיים כבר לא עובד, זו תחושת חוסר אונים קשה.

כשקנאביס מתחיל להפעיל חרדות, הוא מפעיל אותן מהשאכטה הראשונה, ברגע אחד עישון קנאביס הופך מחלום לסיוט.

קשה לך להאמין ולהודות בזה, משהו שהשפיע עליך בצורה מסוימת במשך שנים עובר ברגע אחד להשפיע עלייך אחרת לגמרי.

לא רק זה, אלא גם שכל כך התרגלת להגן עליו, כל מי שאי פעם אמר לך משהו לא טוב על הקנאביס הוגדר כאויב, כסאחי, כמישהו שרוצה שהקנאביס לא יהיה חוקי ושאתה בעצם תהיה בכלא, כל מילה שלילית על קנאביס עלולה לגרום לאובדן הלגיטימציה שלו.

ועכשיו הקשיים שלך עצמך לא לגיטימיים, קשה למצוא למי לפנות

הניסיון להכחיש נכשל, הסאטלות הרעות מגיעות יותר ויותר, זה לא איזה משהו חד פעמי.

אין ברירה אלא לעמוד מול הכאב

מפסיקים לעשן

 

פרק שביעי - זה לא אתה זה אני
לצאת מהעשן

כשאתה מתחיל לעשן בפעמים הראשונות אתה מבקר באיזשהו עולם שזר לך וזה מפחיד ומרגש, אבל מי שמעשן לאורך זמן מתחיל להרגיש בנוח בתוך תודעת העשן והמקום הזר לו הוא התודעה הנקייה, הסאחית אם תרצו, אף אחד לא מעריך את מה שיש לו עד שמשהו אובד ורוב מעשני הקנאביס מתפתים לחשוב שהקנאביס לא משחק תפקיד מרכזי בחיים שלהם.

כשמפסיקים לעשן האמונה הזו עומדת למבחן ומתנפצת, מתגלה בדיוק עד כמה הקנאביס היה אבן יסוד באורח החיים הכולל ובלעדיו בלתי אפשרי "להמשיך כרגיל", פתאום הרבה יותר קשה להפסיק לחוש שיעמום, לצחוק או אפילו לישון, מתגלה לפתע שהקנאביס הסיט את נתיב חיינו למקום שבלעדיו קשה לנו להיות בו וכעת רגשותינו מבקשים לפנות שוב לכיוון הנכון.

מדובר באתגר לא פשוט אך יחד עם הקשיים הקנאביס כן מעניק לנו "מתנת פרידה" שמקלה על המאמץ והיא הרגישות.

בשימוש ארוך טווח בקנאביס הגוף לומד לבקש הרגשה טובה, וכעת הוא דורש אותה שוב, רק הדרך לשם משתנה.

גם כאן, מדובר בחוויה רוחנית, תהליך ארוך של שינויים רבים בהרגלים ובאורח החיים, צריך ללמוד לשחרר אמונות שהיו ממש חלק מאיתנו וכבר לא רלוונטיות, לפתע אנחנו מגלים שהישיבות הארוכות שהשתתפנו בהן כבר לא מבדרות אותנו כמו לפני, ושאנחנו נמשכים לפעילויות שלמדנו לבוז להן.

זה מבלבל, האם הכל היה שקר? האם החברים שהיו לנו הם עדיין חברינו? ולפעמים השינוי שחל בנו מרתיע אחרים.

בסופו של דבר הקלישאה הישנה ביותר נכונה כאן – במפגש בינינו לבין הקנאביס, הוא נשאר אותו חומר עם אותה השפעה, זה לא אתה, זה אני, אנחנו אלה שהשתנינו.

מישהי אמרה לי פעם שזה כמו סוודר שהופך להיות קטן עליך, ואני אומר שכשגלגלי העזר מפסיקים לעזור הם מתחילים להפריע, הקנאביס יכול ללמד אותנו לקחים חשובים כבני אדם, אך זה חסר טעם ללמוד שוב ושוב את אותו שיעור

בשלב הזה, דווקא ההתנקות, היא הזדמנות ליציאה מאיזור הנוחות ולגדילה אמיתית 

אתה מגלה פתאום שסאחים הם לא כאלה אנשים רעים ושיש עוד אנשים שקנאביס עשה להם לא טוב.

בהתחלה אתה חוזר לעשות דברים שהזנחת, אבל לאט לאט אתה מתקדם הלאה ומתחיל לעשות דברים חדשים, אתה מוצא דברים שמרגשים אותך ונותנים לך את אותו הריגוש שאתה זוכר שקיבלת פעם מהקנאביס, אתה מבין שהיכולת להרגיש ככה הייתה תמיד אצלך, תחושת היכולת שלך חוזרת.

ולפעמים אתה חווה גם תחושות שעם הקנאביס לא זכית להרגיש, ואחרי תקופות ארוכות של געגועים אתה מתסכל אחורה על איפה שהיית ופתאום אתה כבר לא רוצה לחזור. 

אחורה זה בכלל לא מקום להסתכל אליו

 

פרק שמיני - גבולות
לצאת מהעשן

קנאביס יכול להיות חלק מאורח חיים בריא, אבל אפשר גם להגזים איתו.

אין לו מנת יתר קטלנית, אבל אם תעשן יותר מדי כן תצא טיפש וייהרס לך יום המחרת.

 

אם תפסיק לעשן אותו לא תקבל קריז מסכן חיים, אבל תהיה לך תקופת הסתגלות לא פשוטה.

ואחרי תקופת ההסתגלות הזו, לא תמיד בא לך לחזור ולעשן כמו פעם, אבל בשלב מסוים זה עולה על הפרק.

 

כשמישהו מפסיק לעשן ונותן לעצמו לגדול ולהשתנות, יכולים לקרות דברים מעניינים במפגש המחודש, שוב, הקנאביס הוא אותו חומר, ואתה זה שהשתנה.

זה לא כמו בפעם הראשונה, זה כמו שיר שפעם מאוד אהבת, חרשת עליו אלף פעם ולא יכולת לשמוע יותר, ואחרי שנים אתה נזכר בו ומוצא בו צד חדש, הוא נחמד, אבל אחרי כמה פעמים המסר הובן.

קנאביס הוא חומר שמשפיע עלינו, הוא אמצעי ולא מטרה, התייחסות בוגרת אליו היא לראות אותו ככזה, לא כטוב או רע.

הוא מאפשר לנו מבט מרחבי על סיטואציות ומכניס אותנו לפרופורציות, אבל לפעמים הוא גם גורם לנו לנתח את אותו מצב בפעם המיליון

הוא מאפשר לנו לבלות ערב נהדר עם אנשים, אבל מפחית את האנרגיות משמעותית ביום למחרת.

הוא גורם לנו להעריך טעמים ולפתח מודעות לגופינו, אבל גם לאכול זבל.

הוא גורם לנו להיות סובלניים, אבל לפעמים לא צריך לסבול את המצב אלא להתערב בו.

 

מי שיודע שהוא הגזים פעם, צריך לחשוב על אם ואיך קנאביס משתלב בחיים שלו, צריך להכיר את סימני האזהרה שאמורים להגיד לו לעצור.

 

 סיפרתי כאן על מערכת היחסים עם הקנאביס במונחים של אהבה רומנטית, חלק יחשבו שזאת הגזמה, אבל מי שיבין יבין, והספרון הזה נכתב בשבילכם.

אומרים שעדיף לאהוב ולאבד, אבל עדיין לוקח זמן להתגבר על כאב הפרידה כדי להסתכל אחורה בהשלמה ולאמר באומץ זאת הייתה חוויה שהיה שווה לעבור.

לפעמים הפרספקטיבה של השנים גורמת לנו להבין שראינו סיטואציה לגמרי לא נכון.

יש כאלו שנהנים מקנאביס, יש כאלו שסובלים בגללו, יש כאלו שהוא משמש בשבילם תרופה ומזור, יש כאלה שחושבים שהוא גאוני, יש כאלה שחושבים שהוא טיפשי ויש כאלה שבכלל לא מעוניינים לנסות.

כל הגישות האישיות תקפות

 

אבל במובן הציבורי - קנאביס צריך להיות חוקי לא כי הוא רק טוב, אלא כי היתרונות שלו עולים על הסכנות, וכי הדרך להתמודד עם הסכנות אינה רדיפה בלתי אנושית של אזרחים לא אלימים, אלא מתן עזרה לאלו שזקוקים לה.

במשך מספר דורות הפכנו את הקנאביס למפלצת, המשימה של הדור הנוכחי היא

להחזיר את הפרופורציות.

 

על בני אדם ועל חברה שנלחמים על חופש מוטלת האחריות להתייחס אליו בכבוד הדרוש ולחנך את עצמנו ואת הדור הבא במידע אמיתי ואיכותי שיעזור לכל אדם לעשות את הבחירות הטובות למען עצמו וסביבתו.

אשל עוזר

2019

© 2015 by Eshel Ozer Proudly created with Wix.com