כשהייתי בצבא הייתה הרצאה של אחד הקצינים שהיה משתמש בסמים קשים בעברו, ובסיום ההרצאה הוא שאל מי מהפלוגה ניסה פעם להשתמש בסמים, רק אני ועוד חייל הרמנו את היד, הייתי בשוק, לפני שהתגייסתי כל מי שהכרתי עישן, שאלתי את עצמי אם זאת האמת או שהם פשוט לא הפסיקו לעשן ומפחדים להודות, ביררתי את הנושא בעצמי וגיליתי שהאמת היא שרק עוד אחד או שניים ניסו מתוך 60 חיילים – ברור שלאחר השירות הצבאי המספר הזה עלה, אבל הסיפור הזה ממחיש את הרמה שבה אנחנו מסיקים מסקנות שגויות על כלל החברה מתוך מה שאנחנו מכירים.

כשעישנתי מאוד הפריע לי ששופטים אותי על העישון שלי, שאנשים רבים מתרחקים או נרתעים ממני בגלל הנושא – כשהפסקתי לעשן, גיליתי שאנשים שבעבר שפטו אותי על כך שאני מעשן, החליפו איתי צדדים ונמצאים בהלם שאני מספר להם שהפסקתי "איך אפשר לא לעשן?" הם שואלים אותי.

חברי לעומת זאת, הם אותם חברים שהיו לי כשעישנתי, חלקם מעשנים וחלקם לא, האם העישון מגדיר את אופייכם? בוודאי שלא, העישון הוא רק דרך שבה אנשים מחליטים להעביר את זמנם מתוך בחירה חופשית, אדם לא משנה את אופיו בגלל עישון קנאביס, הוא רק הופך מסטול לכמה שעות.

תופתעו לשמוע, אבל במידה וחברים שלכם מעשנים, הם כנראה מכירים בעצמם גם את הצדדים הפחות טובים של העישון שגורמים לכם לרצות להפסיק, ולכן הם יתמכו בכם ואפילו יראו בכם מודל ודוגמא.

על הדרך להמשיך את הקשר עם חברים מעשנים בזמן ההפסקה יורחב בשלבים הבאים